החלטה בתיק ב"ש 1527/10

כללי

עתירת הסנגוריה נגד תעודת חיסיון שהוצאה במסגרת התיק המתנהל נגד העותר.

העותר מואשם בשורה של עבירות הקשורות לניהול אגודת צדקה הנטענת להיות שייכת לארגון הג'יהאד האיסלאמי.

בתעודת החיסיון הורה מפקד כוחות צה"ל באזור כי יוותרו חסויים:

"1. שמם וכל פרט שיש בו כדי לגלות את זהותם של עובדי שירות הביטחון הכללי והעובדים מטעם שירות הביטחון הכללי.

 2. מקורות המידע, שיטות הפעולה, יכולות ואמצעים טכניים, נהלי עבודה ודרכי איסוף המידע בשירות הביטחון הכללי בדרך כלל, ולרבות כאלה הנוגעים לנאשם ולעדים המעידים בעניינו.

 3. תוכן המידע שהגיע לידי שירות הביטחון הכללי שיש בו כדי לחשוף את האמור לעיל, למעט מידע הנוגע להליכי החקירה ולהתנהגות החוקרים בחקירה שיש בו כדי להשליך על טענות פסול של הנאשם לגבי קבילות הודאותיו אם יהיו כאלה"

טיעוני הצדדים בעתירה

בעתירתו מבקש הסנגור כי תימסר לו תחילה רשימת החומר החסוי. שנית, עותר הסנגור לגילוי כל ראיה אשר תוכל לסייע להגנה בכל הקשור לעדי התביעה, הן ראיות שנאספו על ידי שירות הביטחון הכללי והן ראיות משטרתיות. עוד ביקש הסנגור לברר האם מי מהעדים עבד עם שירות הביטחון הכללי. לבסוף, עתר הסנגור לקבל את כל החומר שנאסף בנוגע לעמותה המדוברת. בעניין זה מציין הסנגור כי לנוכח העובדה שהמחלוקת העיקרית בתיק נוגעת לזהות או קשר האגודה עם ארגון הג'יהאד האסלאמי, לחומר שנאסף בעניינה חשיבות מכרעת להגנה.

התביעה הצבאית מתנגדת לחשיפה כלשהי של חומר הראיות החוסה תחת תעודת החיסיון. התביעה עמדה על העדר האפשרות להכין רשימת הראיות החסויות לבל יחשפו כתוצאה מכך פרטים הקשורים לביטחון האזור. עוד ציינה התביעה כי עברה על חומר הראיות החסוי בקפידה ולטעמה אין בו כדי להועיל להגנה. באשר לחומר הראיות הקשור לאגודה, לאחר ברור, ציין התובע כי אכן קיים חומר מודיעיני לא מבוטל בנושא זה, אך לגישת התביעה אין מדובר כלל בחומר חקירה, ועל כן, אין גם כל חובה לגלותו.

עם תום שמיעת טיעוני הצדדים עיינתי במעמד צד אחד בחומר הראיות אשר נחסה כאמור.

מסירת רשימת חומר חסוי

טענתו המקדמית של הסנגור לקבלת רשימת הראיות החסויות נדונה במישור העקרוני פעמים רבות הן על ידי ביהמ"ש העליון  והן על ידי בימ"ש זה.

ואכן עמדנו על החובה העקרונית הרובצת על כתפי התביעה למסור פירוט ולו מינימאלי של הראיות החוסות תחת תעודת החיסיון (ראה ב"ש איו"ש 28/04 מוארה נ' התוב"ץ, ב"ש איו"ש 3029/05 יאמון נ' התוב"ץ, ב"ש 3696/07 אבו חמד נ' התוב"ץ). יחד עם זאת, נקבע לא פעם כי פירוט הרשימה הינו תלוי הקשר, ובמידה ויהא בפירוט הנ"ל כדי לחתור תחת החיסיון עצמו די יהא כי התביעה תציין במסגרת רשימת החומר הגלוי כי קיימות אף ראיות חסויות (ראו החלטותיה המפורטות של כבוד השופטת ארבל בש"פ 9322/08 מדינת ישראל נ' אלמטיאל, וכן בש"פ 3786/09 פלוני נ' מדינת ישראל והשוואה עם עניין אבו חמד הנ"ל).

יש להעיר, על כן, תחילה כי התביעה הצבאית לא עמדה בחובתה האמורה. עם זאת, במקרה הנוכחי התרשמתי כי אכן פירוט מהות המסמכים החסויים עלול להביא באופן ישיר לפגיעה באינטרס הביטחוני שהביא להוצאת תעודת החיסיון. בהתאם לכך ונוכח החלטתי לגופו של עניין, לא ראיתי שהתועלת שתצמח להגנה מפירוט מצומצם מאוד של סיווג הראיות החסויות עולה על הנזק העלול לצמוח לביטחון האזור מגילוי שכזה. משכך, אינני מוצא לנכון לחייב את התביעה בעריכת הרשימה כאמור.

מסירת חומר מודיעיני הקשור לפעילות האגודה

במסגרת העתירה הנוכחית ביקש הסנגור לקבל לידיו את מלוא החומר הקשור לפעילות האגודה ושיוכה לארגון הג'יהאד האיסלאמי. לנכוח עמדת התביעה לפיה החומר כלל אינו חוסה תחת תעודת החיסיון מאחר שאינו מצוי בגבולות חומר החקירה, נראה כי העתירה הנוכחית אינה הפורום הנאות לבחינת הצורך במסירת החומרים הנ"ל.

בקשת הסנגוריה מצויה באופן מובהק בגדרי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982, פרוצדורה אותה אמצנו אל דין האזור (ראה ע"מ 2108/06 חאמד נ' התוב"ץ, פורסם בנבו) ומשכך עליה להתברר בפני בימ"ש קמא.

לאור זאת, אפנה את הסנגור לאפשרות להגיש בקשה לגילוי ראיה (על ההבחנה והיחס בין שני ההליכים ראה עניין אטמטיאל הנ"ל, בש"פ 198/10 אלהואשלה נ' מדינת ישראל).